מקור יומא ב׳
1 שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל.
2 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״, ״בֵּיתוֹ״ — זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף.
3 גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה הָיוּ מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מִבֵּיתוֹ לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה צָפוֹנָה מִזְרָחָה, וְלִשְׁכַּת בֵּית הָאֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ לִשְׁכַּת בֵּית הָאֶבֶן — שֶׁכׇּל מַעֲשֶׂיהָ בִּכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, וּבִכְלֵי אֲדָמָה.
4 מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דִּטְבוּל יוֹם כָּשֵׁר בַּפָּרָה, דִּתְנַן: מְטַמְּאִין הָיוּ הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בִּמְעוֹרְבֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית.
5 תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן: כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, וּכְלֵי אֲדָמָה — דְּלָא לִיקַבְּלוּ טוּמְאָה, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיזַלְזְלוּ בַּהּ.
6 מַאי שְׁנָא צָפוֹנָה מִזְרָחָה? כֵּיוָן דְּחַטָּאת הִיא, וְחַטָּאת טְעוּנָה צָפוֹנָה. וּכְתִיב בָּהּ: ״אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״ — תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן לִשְׁכָּה צָפוֹנָה מִזְרָחָה, כִּי הֵיכִי דְּלֶהֱוֵי לַהּ הֶיכֵּירָא.
7 מַאי ״בִּירָה״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם הָיָה בְּהַר הַבַּיִת וּ״בִירָה״ שְׁמוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמִּקְדָּשׁ כּוּלּוֹ קָרוּי ״בִּירָה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי״.
8 מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״. ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂי פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂי יוֹם הַכִּפּוּרִים.
9 בִּשְׁלָמָא, כּוּלֵּיהּ קְרָא בְּפָרָה לֹא מִתּוֹקַם — ״לְכַפֵּר״ כְּתִיב, וּפָרָה לָאו בַּת כַּפָּרָה הִיא. אֶלָּא, אֵימָא כּוּלֵּיהּ קְרָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּתִיב!
10 אָמְרִי: יָלֵיף ״צִוָּה״ ״צִוָּה״. כְּתִיב הָכָא: ״צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת״, וּכְתִיב הָתָם: ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר״. מָה לְהַלָּן פָּרָה, אַף כָּאן פָּרָה. וּמָה כָּאן פְּרִישָׁה, אַף לְהַלָּן פְּרִישָׁה.
11 וְאֵימָא, ״צִוָּה״ ״צִוָּה״ דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״? דָּנִין ״צִוָּה״ דְּלִפְנֵי עֲשִׂיָּה מִ״צִּוָּה״ דְּלִפְנֵי עֲשִׂיָּה, וְאֵין דָּנִין ״צִוָּה״ דִּלְאַחַר עֲשִׂיָּה מִ״צִּוָּה״ דְּלִפְנֵי עֲשִׂיָּה.
12 וְאֵימָא ״צִוָּה״ דְּקׇרְבָּנוֹת, דִּכְתִיב: ״בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״? דָּנִין ״צִוָּה״ מִ״צִּוָּה״ וְאֵין דָּנִין ״צַוֹּתוֹ״ מִ״צִּוָּה״.
13 וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ ״וּבָא הַכֹּהֵן״, זוֹ הִיא ״שִׁיבָה״, זוֹ הִיא ״בִּיאָה״!
14 הָנֵי מִילֵּי, הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ. אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ — מִדְּדָמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן.
15 ״לְכַפֵּר״ אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵימָא כַּפָּרָה דְּקׇרְבָּנוֹת!
16 מִי יָדְעִינַן הֵי כֹּהֵן מִתְרְמֵי, דְּבָעֵי לֵיהּ פְּרִישָׁה? אָמְרִי, אַלְּמָה לָא?! נִיבְעֵי לֵיהּ פְּרִישָׁה לְכוּלֵּיהּ מִשְׁמֶרֶת בֵּית אָב! דָּנִין דָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן מִדָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן, לְאַפּוֹקֵי קׇרְבָּנוֹת, דְּכׇל יוֹמָא אִיתַנְהוּ.
17 וְאֵימָא רְגָלִים! דָּנִין דָּבָר שֶׁנּוֹהֵג פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה מִדָּבָר הַנּוֹהֵג פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, לְאַפּוֹקֵי רְגָלִים, דְּלָאו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה נִינְהוּ.
18 וְאֵימָא רֶגֶל אֶחָד! וְכִי תֵּימָא: לָא יָדְעִינַן הֵי מִינַּיְיהוּ, אִי חַג הַמַּצּוֹת, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה, אִי חַג הַסּוּכּוֹת, הוֹאִיל וּמְרוּבָּה מִצְוָתוֹ!
19 אֶלָּא: דָּנִין פְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד, מִפְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד. וְאֵין דָּנִין פְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְשִׁבְעָה, מִפְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד.
20 וְאֵימָא שְׁמִינִי, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו מִדָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו, וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ קְדוּשָּׁה לְפָנָיו מִדָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו.
21 וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? הַשְׁתָּא דָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו בָּעֵי פְּרִישָׁה, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ קְדוּשָּׁה לְפָנָיו — לָא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לָא, ״הַזֶּה״ כְּתִיב: כָּזֶה.
22 רַב אָשֵׁי אָמַר: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּעִיקַּר רֶגֶל לָא בָּעֵי פְּרִישָׁה, טָפֵל דִּידֵיהּ בָּעֵי פְּרִישָׁה? וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן
פירוש תוספתא כפשוטה על יומא ב׳:י״א
11 89. בכל יום שני כהנים נכנסין וכו'. כמשנת תמיד פ"ה מ"ד-מ"ה. ועיין לעיל פ"א הי"א. וכל הברייתא במלחמות להרמב"ן ליומא כ"ו א'.
12 90. היום נוטל את המחתה בימינו וכו'. משנתנו רפ"ה.
13 90-91. במי דברים אמורים בקטרת שלפני לפנים וכו'. כ"ה "לפנים" בכל הנוסחאות ובמלחמות הנ"ל, וכ"ה בקביעות במקורות של א"י וכ"ה לפעמים גם בבבלי. ועל הכתיב במי דברים וכו', עיין לעיל ח"א, עמ' 277, הערה 14.
14 91-92. הרי הוא כקטרת של שאר ימות השנה. מכאן הביא במלחמות הנ"ל ראייה לשיטת הפייטנים שאף ביוה"כ היו פייסות לעבודות שאינן מסדר יוה"כ, שאינן בכה"ג דווקא, עיי"ש. ועיין מ"ש לעיל פ"א, הערה 22, ד"ה ואשר לעבודת ליל יוה"כ.
15 92. בכל יום כבידה וכו'. משנתנו פ"ד מ"ד. ועיין בתשלום אבודרהם, עמ' 53, וכיוון לברייתא שבבבלי מ"ד ב'.
16 93. כדי שתהא זרוע מסיעת. בד: כדי שתהא זרועו מסייעת. ובכי"ע: כדי שיהא זרוע מסייעתו. ובכי"ל ובקג"נ: שתהא זרוע מסיעתו. ובירושלמי פ"ד ה"ד, מ"א סע"ג: והיום ארוכה שלא לייגעו וכו', והיום היה בה אמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת. ובבבלי מ"ד ב': והיום ארוכה כדי שתהא זרועו של כ"ג מסייעתו. כלומר הכהן מכניס את ראש יד המחתה תחת זרועו בין אצילי ידיו, ופושט את זרועו על שאר יד המחתה ומחזיק בכפו בסמוך למחתה. עיין ר"ח מ"ד ב'. רש"י מ"ג ב', סדר העבודה להרא"ש, ומאירי מ"ד סע"ב. ובס' העבודה ליוסי בן יוסי ס' רב סעדיה, עמ' רע"ג: כף נטלה בשמאל ומחתה בימין. ריכב כובד ימין על שמאל וכו'. ומשמע מדבריו שפירש שמניח את יד המחתה על זרוע השמאל שהיא שטוחה כדי שלא תתפזר הקטורת. ועיין תוספתא זבחים פ"א סה"ה.
17 93-94. בכל יום ויום לא היה לה ושתיק וכו'. וכ"ה "ושתיק" גם בד בכי"ל ובקג"נ. אבל בכי"ע: נשתיק וכו' נשתיק. וכן בבבלי מ"ד ב': בכל יום לא היה לה ניאשתיק, והיום היה לה ניאשתיק. ובירושלמי פ"ד ה"ד, מ"א רע"ד: בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק כדי שלא יכוה. והביא הר"ח מ"ד ב' ראיה מב"ר פ"ו, ו', עמ' 46: הקב"ה מערטלו מנושתקו ומלהטו, שהוא נשתיק הוא נרתיק, וריב"א בתוס' ישנים חיזק פירושו גם מן הירושלמי הנ"ל. והעיר פרליס בסה"י לכבוד שוורץ, עמ' 302 על רשימה אחת של מכשירי נתוח של רופאים שנמצא בה nasticium במקום ναρθήκιον והר"מ השמיט הלכה זו, וכבר העירו שהוא סבר שאילו הן דברי בן הסגן גרידא, וחכמים חולקים עליו. וכנראה שבן הסגן הוא שמעון בן הסגן שלא מצאנו אלא רשב"ג שאמר בשמו שקלים פ"ח מ"ה, כתובות פ"ב מ"ח ומנחות פי"א מ"ט. ובכריתות ו' ב': דברי רשב"ג שאמר משום הסגן. אבל בכי"מ שם: שא' משו' בן הסגן. ועיין בשטמ"ק שם אות ב'. אבל בשטמ"ק מכ"י וויען תרל"ח, ז' סע"ג: משום ר"ש בן הסגן. וכן בתורתן של ראשונים של הורוויץ ח"ב, עמ' 60: משום ר' שמעון בן הסגן. ובארחות חיים ח"א, ס"ז ע"ג: משו' טרפון צ"ל: שמעון בן הסגן.
18 94-95. בכל יום היו שתים מערכות שם וכו'. כמשנתנו ספ"ד. וכל הברייתא בתו"כ צו סוף פרש' א', ל' ע"ג, בבלי מ"ה א'. ועיין ירושלמי פ"ד ה"ו, מ"א ע"ד.
19 95. אחת למערכה גדולה ואחת למערכה שנייה וכו'. עיין בתו"כ הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: אחת למערכה שניה של קטורת. ובמשנת תמיד פ"ב מ"ד: סדר המערכה גדולה כלומר, לאיברי התמיד ואימוריו מזרחה וכו', בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומית וכו'. ועיין תו"כ ריש צו הט"ז, כ"ט ע"ג, ובבלי כאן הנ"ל.